החיים שאחרי התקף חרדה.. איך להפסיק את מעגל הפחד מהפחד?

 

 

אם חוויתם התקף חרדה ראשון בחייכם, אתם בטח כמו אנשים רבים -מתקשים לשכוח את הרגע הזה.

התקף חרדה הוא התקף עוצמתי ופתאומי שמכניס את כל המערכות שלנו לכוננות מוגברת וגורם לנו להאמין שאנחנו נמצאים ממש עוד רגע מהתקף לב.

בתחום הטיפול מתייחסים להתקף חרדה כאל טראומה שאדם עובר בחייו ולכן צריך לטפל בו בהתאם. כאשר הנושא לא מטופל כראוי והאדם ממשיך לפחד מקבלת התקף נוסף ואף נמנע ממקומות וממצבים בהם לדעתו הוא עשוי לחוות התקף חרדה- מתחילה בעיה נוספת- אגרופוביה.

אגרופוביה היא תופעה נפוצה שחווים בין 50%-70% מהאנשים שחוו התקף חרדה והיא מתבטאת בפחד להיות במקומות שבהם האדם חושב שהוא עשוי לקבל התקף חרדה והוא לא יוכל להימלט\לקבל עזרה. אגורפוביה עשויה לפגוע באופן משמעותי בתפקוד ובאיכות החיים והיא מחריפה כאשר לא מטפלים בה.

אז אם קיבלתם התקף חרדה בחייכם ואתם מתקשים להתגבר ומוצאים את עצמכם דרוכים מכל דופק שעולה, נבהלים מכל סחרחורת או כאב ראש ובטוחים שהנה שוב מגיע התקף חרדה, הכתבה הזאת בשבילכם.

אז בואו נבין רגע למה זה קורה:

התקף חרדה הוא אירוע ממשי שבא פתאום בלי שום התראה ושום סיבה ברורה. הוא יכול לתקוף אותנו באירועים שמחים ובמקומות שעל פניו אין שום סיבה שנקבל התקף.

מה שאנחנו לא יודעים זה מה קורה מתחת לפני השטח, במוח שלנו. בזמן שהיינו באותו מקום בטוח, משהו הגיע לתת ההכרה שלנו והזכיר משהו מלחיץ\ טראומטי אחר והאמיגדלה (חלק במוח שאחראי לאותת לנו בעת סכנה ולהודיע לנו שנילחם או נברח) קלטה את הדבר הזה והפעילה את הגוף לרמת העוררות הפיזיולוגית הגבוהה ביותר- זהו התקף החרדה.

כל זה קרה מתחת למודעות שלנו ולכן לא הבחנו בתהליך אלא רק בתוצאה –  התקף חרדה- דופק מהיר ביותר, סחרחורת, חולשה, לחץ, חוסר שליטה בלי שום סיבה. זו החוויה המבהילה ביותר שאדם יכול לחוות בחייו, דווקא בגלל העוצמה ואפקט ההפתעה.

האם האמיגדלה הייתה צריכה להגזים ככה ולהעלות את העוררות הפיזיולוגית למקסימום? לא בטוח כי יכול להיות שבכלל לא הייתה סכנה ממשית אלא רק משהו שמזכיר סכנה. אחד הדברים שאנחנו יודעים לגבי האמיגדלה הוא שלפעמים יש לה "אזעקות שווא" כלומר היא מתבלבלת ומפעילה את הכל למקסימום כשלא צריך. וזה קורה לכולם.

ואז מה אנחנו האנשים למדנו בעקבות האירוע המבהיל הזה? העולם הוא מקום לא בטוח, ובפרט הגוף שלנו. הוא יכול פתאום להשתגע ואנחנו יכולים פתאום למות. ואיך רוב האנשים בדרך כלל מתמודדים עם המסקנה החדשה הזאת? הימנעות. נמנעים מללכת למקומות שמזכירים את המקום שחווינו בו את ההתקף, נמנעים מללכת למקומות הומי אדם, מקומות סגורים ועוד וגם לומדים התנהגויות ביטחון- לא הולכים לשום מקום בלי אמא\אבא\בן זוג, לא ישנים לבד, מדברים כל הזמן בפלאפון, כלומר עושים פעולות שיבטיחו לנו, לפחות בהרגשה, שאנחנו לא לבד ושאנחנו מוגנים. במקרים חריגים אנשים יכולים אפילו להפסיק לעבוד, לא לצאת כלל מהבית ועוד.

מה עושים?

תבינו, מה שחוויתם זה ממש אירוע טראומטי. חוויה כל כך עוצמתית ומבהילה שבאה בלי שום סיבה ויוצרת חוסר אמון מוחלט עם העולם ועם עצמי – שהגוף שלי יכול לבגוד בי ככה ושאני יכול פתאום להשתגע.

מה שעוד קרה זה שגם האמיגדלה שלכם למדה שזה מסוכן עבורכם, כי נבהלתם, הלכתם למיון, נמנעתם מהרבה דברים אחר כך- ופה היא מתחילה לאותת לכם בכל פעם שיהיו לכם תסמינים דומים לתסמינים שהיו לכם באותו התקף חרדה.

כלומר בכל פעם שתחוו דופק מוגבר\ סחרחורת\ חולשה כתוצאה ממשהו אפילו אם זה נגרם מסיבה ידועה- כמו אימון בחדר הכושר- היא תתריע לכם שיש סכנה וזה ייצר עוד לחץ ועוד לחץ ועוד חוויה שעכשיו אתם עומדים לקבל התקף חרדה.

ולכן המטרה שלנו בטיפול במצב שכזה הוא ללמד את האמיגדלה שהדברים האלה- דופק, סחרחורת, ועוד הם לא מסוכנים. (עובדתית היינו המיון ואמרו לנו שאין לנו כלום).

איך עושים את זה? דבר ראשון מבינים את כל ההסבר שנכתב כאן עכשיו וכותבים לעצמנו הוראות עצמיות- משפטים שמחזקים אותי ומזכירים לי שזה רק האמיגדלה שמסמנת לי שזה סכנה אבל אני לא באמת בסכנה ואני לא באמת אקבל התקף לב.

דבר שני, טכניקות של נשימות והסחת קשב- כדי שאם אני בלחץ אני אוכל להרגיע את עצמי ואת הגוף שלי ולדעת להעביר את הקשב שלי למשהו אחר.

והדבר השלישי והחשוב ביותר- חשיפות- להראות לאמיגדלה שדופק שעולה לא בהכרח מלמד על סכנה או התקף לב וכדי לעשות את זה צריך להעלות כל יום את הדופק שלי באופן יזום. למשל בתור התחלה אפשר לקפוץ במקום ולהעלות את הדופק, כשהוא גבוה, לשבת ולהתרכז בו עד שהוא יורד ולומר לעצמי "הנה הדופק עולה ויורד, אין שום סכנה".

בהמשך לאתגר את עצמי עוד קצת כמו למשל לעלות במהירות את כל המדרגות בבניין, או ללכת לים כשחם ולעלות שם את המדרגות, לעמוד ולראות אותו יורד. האמיגדלה מכל ניסיון כזה לומדת שזה בסדר שיש דופק גבוה ולאט לאט היא תפסיק לאותת לכם כשהדופק שלכם יעלה.

אותו דבר לגבי סחרחורת- אפשר לעשות סיבוב במקום עד שמסוחרר, או ללכת לקרוסלה, לשכב ולעלות לעמידה במהירות. לשבת ולחכות שזה יעבור.

את התרגול הזה יש לבצע כל יום במשך מספר שבועות. בפעמים הראשונות התרגול יהיה קשה ומבהיל אבל אל תוותרו, אתם תקצרו את הפירות אחר כך. זו הדרך הטובה והמהירה ביותר לצאת ממעגל האגרופוביה.

אם קשה לכם לעשות זאת לבד- פנו לקבלת טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT  שהינו הטיפול היעיל ביותר במקרים של התקפי חרדה ויכול לבצע יחד אתכם את השינוי החשיבתי ואת התרגול עד להפסקת החרדה.

 

×
דילוג לתוכן